צלקת האהבה של הארי

מול צלקת היעדר האהבה של וולדמורט

צלקת הברק על מצחו של הארי, אשר נותרה מניסיון הרצח של וולדמורט, חשובה מאד בעלילת ספרי הארי פוטר. גם החיבור אל חלקיק הנשמה של וולדמורט, שנכנס דרך הצלקת, הופך אמצעי חשוב בידי הארי כדי להתגבר על וולדמורט בסיום.

אלא שבמקביל לצלקת הפיזית, נשזרת צלקת סמלית סמויה יותר שניתן לכנות אותה 'צלקת האהבה' - 'צלקת' חיובית שמותירה אמו של הארי והיא שתלווה את הארי לנצח.

נוצר משחק ספרותי נהדר שנע בין הפיזיות של הצלקת ותפקידיה בעלילה לבין המטפורה והסמליות. סמליות שהיא העיקר בסופו של דבר. 

איור: Jenny Dolfen 

בסיום "אבן החכמים", דמבלדור מסביר להארי מדוע קווירל-דמורט לא יכול היה לגעת בו:

"אמא שלך מתה כדי להציל אותך. אם יש דבר אחד שאותו וולדמורט לא מצליח להבין, זאת אהבה. הוא לא הבין שאהבה חזקה כמו זו שאמך רחשה לך משאירה סימן עמוק. לא צלקת, לא סימן שנראה לעין... עצם זה שנאהבנו כל-כך, אפילו אם האדם שאהב אותנו כבר איננו, זה יגן עלינו לנצח. זה בעור שלנו."
(אבן החכמים, האיש בעל שני הפרצופים, 311, בתרגום גילי בר הלל כאן ובהמשך).

כלומר, מי שזוכה לאהבה יהיה מושפע ממנה כל חייו. האהבה, עבור דמבלדור ורולינג, היא כמו צלקת טובה ומועילה. הארי "מצולק" לנצח על ידי אהבת הוריו וספציפית ההקרבה של אמו מתוך אותה אהבה.

דמבלדור מדבר על 'סימן עמוק' שאינו צלקת פיזית אבל 'זה בעור שלנו' ו'יגן עלינו לנצח'. צלקת חיובית שנוגעת לא רק להארי עצמו. בנם של לילי וג'יימס, שזכה לאהבה גדולה, יושפע ממנה כל חייו ואהבה זו תהיה ממש כמו צלקת טובה ומועילה עבורו ועבור סובביו שיזכו לאהבה שלו עצמו.

האהבה כמטפורה אינה צלקת פיזית פשוטה, אך כל פעם היא מסייעת קונקרטית בעלילת הספרים ומגנה על הארי (חוסר היכולת של קווירל לגעת בו, חוסר היכולת של וולדמורט להשתלט על הארי בחמישי, האהבה של לילי שמגינה עליו שוב בשביעי ועוד ועוד).

'היכולת שלך לאהוב מגינה עליך!' צוהל דמבלדור בשיחת מפתח על הנבואה, ההורקרוקסים ועתידו של הארי (הנסיך חצוי הדם, הורקרקוסים, 463). דמבלדור מתייחס שוב ושוב אל האהבה ככוח המגן של הארי. 

כאנלוגיה ניגודית ל'צלקת' האהבה הסמלית של הארי, וולדמורט כאילו נושא דווקא צלקת שלילית סמלית. צלקת-היעדר-אהבה אשר משפיעה לרעה על כל מהלך חייו.

השימוש של אמו - מרופי גונט - ב'שיקוי אהבה' כדי לרמות את האהבה, השאיר בטום רידל 'צלקת' של חוסר אהבה וחוסר יכולת להבין אהבה ולהפגין אהבה. צלקת סמלית זו תלווה אותו במשך כל חייו האומללים והמאמללים. זה בדיוק היפוך ל'צלקת' אהבה שהותירו בו הוריו האוהבים של הארי.

הקרבת החיים של לילי למען אדם אחר שאהבה (בנה הארי) מונגדת באופן מבריק לרצח של בני אדם אחרים שוולדמורט מבצע כדי להאריך את החיים הפיזיים שלו עצמו. כך מתבלט הקשר הסמלי של הניגוד בין שתי ה'צלקות' (האהבה של הארי והיעדר האהבה של וולדמורט).  

שוב ושוב שוזרת רולינג את שלוש "הצלקות"  – צלקת הברק על המצח, ׳צלקת' האהבה הסמויה שדמבלדור רומז עליה ו׳צלקת׳ המחסור באהבה של וולדמורט.

בסיום הסדרה, באפילוג, נמצא התייחסות מקבילה לשתי הצלקות של הארי. מצד אחד, הצלקת העלילתית הפיזית מוולדמורט שכבר לא כואבת תשע עשרה שנה.

מצד שני, במרומז, יש התייחסות ל'צלקת' העמוקה יותר, זו של האהבה. צלקת שדווקא תמשיך כנראה לכאוב לנצח בהקשר לאובדן והחסר של האהובים של הארי שכבר מתו, אך גם האהבה תמשיך לעד להשפיע על הארי וסובביו.